הם קטנים, הם יעילים והם נוחים לשימוש. הטמפונים הגיעו לעולם בשנות השלושים של המאה העשרים וברבות השנים הפכו להצלחה מסחררת ולאחד ממוצרי ההיגיינה הנשית הנרכשים ביותר. הטמפון הוא ספוג דחוס העשוי מחומרים כמו כותנה או ריון, אשר מוחדר לנרתיק בזמן המחזור החודשי על מנת לספוג את דם הווסת. לרוב, טמפון הוא מוצר חד-פעמי שיש להחליפו מספר פעמים ביום ולזרוק מיד לאחר השימוש. אולם, בשנים האחרונות עולה השימוש בטמפונים רב פעמיים עשויים בד או ספוג ים, אותם ניתן לכבס; וכן בגביעונית, שהיא מיכל קטן עשוי מסיליקון רפואי אותו יש להוציא ולשטוף במים בכל פעם שהוא מתמלא, ושמחזיק שנים רבות. הטמפון המודרני הומצא על ידי ארל קליבלנד האס, רופא אמריקאי שהוציא פטנט על טמפונים עם מוליך בשם "טמפקס" (אשר נמכרים תחת שם זה עד היום). אולם, השימוש באמצעי היגיינה נשית דמויי טמפונים החל עוד בתקופה הפרעונית. על פי כתובות מצריות עתיקות מן העת ההיא, נראה שנשים השתמשו בסוג של טמפון העשוי מפפירוס. גם הרופא היווני הנודע היפוקרטס הזכיר בכתביו מן המאה החמישית לספירה שימוש בטמפונים שהיו עשויים מחתיכות עץ עטופות בבד. ברומא העתיקה נשים נהגו להשתמש ב"טמפונים" מחתיכות צמר, ואילו ביפן העתיקה הנשים הכינו טמפונים מנייר והחזיקו אותם במקומם באמצעות תחבושת.









